Bava Batra 231

Kapitel 231

א ולא תהא תורה שלמה שלנו כשיחה בטלה שלכם מה לבת בנו שכן יפה כחה במקום האחין תאמר בבתו שהורע כחה במקום אחין ונצחום ואותו היום עשאוהו יום טוב

1 sollte etwa unsere vollkommene Tora nicht soviel sein, wie euer eitles Geschwätz!? Wohl gilt dies von der Tochter des Sohnes, die erbberechtigt ist gleich den Brüdern, während eine Tochter nicht erbberechtigt ist gleich den Brüdern. Da waren sie besiegt, und jenen Tag machte man zu einem Festtage.

ב (שופטים כא, יז) ויאמרו ירושת פלטה לבנימן ולא ימחה שבט מישראל

2 Sie sprachen: Ein Erbteil der Rettung bleibe Binjamin, daß nicht ein Stamm aus Jisraél hinweggetilgt werde.

ג אמר רבי יצחק דבי רבי אמי מלמד שהתנו על שבט בנימין שלא תירש בת הבן עם האחין

3 R. Jiçḥaq aus der Schule R. Amis sagte: Dies lehrt, daß sie über den Stamm Binjamin bestimmten, daß die Tochter des Sohnes nicht mit den Brüdern erbe.

ד אמר רבי יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי כל שאינו מניח בן ליורשו הקדוש ברוך הוא מלא עליו עברה כתיב הכא (במדבר כז, ח) והעברתם את נחלתו וכתיב התם (צפניה א, טו) יום עברה היום ההוא

4 R. Joḥanan sagte im Namen des R. Šimo͑n b. Joḥaj: Wenn jemand keinen Sohn hinterläßt, der ihn beerbt, so gerät der Heilige, gepriesen sei er, über ihn in Zorn. Hierbei heißt es:ihr sollt seinen Erbbesitz übergehen lassen, und dort heißt es: ein Tag des Zornesist jener Tag.

ה (תהלים נה, כ) אשר אין חליפות למו ולא יראו אלהים רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי חד אמר כל שאינו מניח בן וחד אמר כל שאינו מניח תלמיד

5 Bei denen kein Wechsel ist, und die Gott nicht fürchten. R. Joḥanan und R. Jehošua͑ b. Levi [streiten hierüber]; einer erklärt, der keinen Sohn hinterläßt, und einer erklärt, der keinen Schüler hinterläßt.

ו תסתיים רבי יוחנן דאמר תלמיד דאמר רבי יוחנן דין גרמיה דעשיראה ביר תסתיים דרבי יוחנן דאמר תלמיד

6 Es ist zu beweisen, daß R. Joḥanan es ist, der keinen Schüler erklärt, denn R. Joḥanan sagte: Dies ist ein Knochen des zehnten Sohnes. –

ז ומדרבי יוחנן אמר תלמיד רבי יהושע בן לוי אמר בן

7 Wenn nun R. Joḥanan es ist, der keinen Schüler erklärt, so ist es ja R. Jehošua͑ b. Levi, der keinen Sohn erklärt,

ח והא רבי יהושע בן לוי לא אזיל לבי טמיא אלא לבי מאן דשכיב בלא בני דכתיב (ירמיהו כב, י) בכו בכה להולך ואמר רב יהודה אמר רב להולך בלא בן זכר אלא רבי יהושע בן לוי הוא דאמר תלמיד

8 und [dem widersprechend] ging ja R. Jehošua͑ b. Levi ins Leichenhaus nur zu einem, der ohne Söhne starb, denn es heißt : weinet, weinet über den, der dahingeht, und R. Jehuda erklärte im Namen Rabhs, über den, der ohne ein männliches Kind dahingegangen ist!? Vielmehr, R. Jehošua͑ b. Levi ist es, der keinen Schüler erklärt. –

ט ומדר' יהושע בן לוי הוא דאמר תלמיד רבי יוחנן אמר בן

9 Wenn nun R. Jehošua͑ b. Levi es ist, der keinen Schüler erklärt, so ist es ja R. Joḥanan, der keinen Sohn erklärt,

י קשיא דרבי יוחנן אדרבי יוחנן לא קשיא הא דידיה הא דרביה:

10 somit befindet sich ja R. Joḥanan mit sich selber in einem Widerspruche!? – Das ist kein Widerspruch; das eine ist seine eigene Ansicht, das andere ist die seines Lehrers.

יא סימן הדד עני וחכם:

יב דרש רבי פנחס בן חמא מאי דכתיב (מלכים א יא, כא) והדד שמע במצרים כי שכב דוד עם אבותיו וכי מת יואב שר הצבא מפני מה בדוד נאמרה בו שכיבה וביואב נאמרה בו מיתה דוד שהניח בן נאמרה בו שכיבה יואב שלא הניח בן נאמרה בו מיתה

12 R. Pinḥas b. Ḥama trug vor: Es heißt:und Hadad vernahm in Miçrajim, daß David sich zu seinen Vätern gelegt habe, und daß der Feldhauptmann Joa͑b gestorben sei. Weshalb wird bei David [der Ausdruck] ‘legen’ und bei Joa͑b [der Ausdruck] ‘sterben’ gebraucht? – David hinterließ einen Sohn, daher wird bei ihm [der Ausdruck] ‘legen’ gebraucht, Joa͑b hinterließ keinen Sohn, daher wird bei ihm [der Ausdruck] ‘sterben’ gebraucht. –

יג ויואב לא הניח בן והכתיב (עזרא ח, ט) מבני יואב עובדיה בן יחיאל אלא דוד שהניח בן כמותו נאמרה בו שכיבה יואב שלא הניח בן כמותו נאמרה בו מיתה

13 Hinterließ denn Joa͑b keinen Sohn, es heißt ja:und von den Söhnen Joa͑bs: O͑badja, der Sohn Jeḥiéls!? – Vielmehr, David hinterließ einen Sohn seinesgleichen, daher wird bei ihm [der Ausdruck] ‘legen’ gebraucht, Joa͑b hinterließ keinen Sohn seinesgleichen, daher wird bei ihm [der Ausdruck] ‘sterben’ gebraucht.

יד דרש ר' פנחס בן חמא קשה עניות בתוך ביתו של אדם יותר מחמשים מכות שנאמר (איוב יט, כא) חנוני חנוני אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי וקא אמרי ליה חבריה (איוב לו, כא) השמר אל תפן אל און כי על זה בחרת מעוני

14 R. Pinḥas b. Ḥama trug vor: Schlimmer ist die Armut im Hause eines Menschen als fünfzig Plagen, denn es heißt: erbarmt euch mein, erbarmt euch mein, ihr Freunde, denn getroffen hat mich die Hand Gottes. Und sie erwiderten ihm:hüte dich, wende dich nicht zum Frevel, denn durch diesen wirst du Armut wählen.

טו דרש ר' פנחס בר חמא כל שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים שנא' (משלי טז, יד) חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה:

15 R. Pinḥas b. Ḥama trug vor: Wer einen Kranken in seinem Hause hat, gehe zu einem Weisen, daß er für ihn um Erbarmen flehe, denn es heißt: des Königs Grimm gleicht Todesboten, ein weiser Mann aber besänftigt ihn.

טז זה הכלל כל הקודם בנחלה יוצאי ירכו קודמין והאב קודם לכל יוצאי ירכו: בעי רמי בר חמא אבי האב ואחי האב כגון אברהם וישמעאל בנכסי עשו איזה מהן קודם אמר רבא תא שמע האב קודם לכל יוצאי ירכו ורמי בר חמא

16 DIE REGEL HIERBEI IST: WER BEI DER ERBSCHAFT VORGEHT, DESSEN NACHKOMMEN GEHEN AUCH VOR; DER VATER GEHT ALL SEINEN NACHKOMMEN VOR. Rami b. Ḥama fragte: Wer geht von Vater des Vaters und Bruder des Vaters, beispielsweise Abraham und Jišma͑él beim Vermögen E͑savs, dem anderen vor? Raba erwiderte: Komm und höre: Der Vater geht all seinen Nachkommen vor. – Und Rami b. Ḥama!? –

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel